השראת ביוץ כטיפול לבעיות אי פריון שמקורן בביוץ, מתבצעת באמצעות טיפול הורמונלי חליפי, הכולל מתן תרופות שונות. ואולם, טרם התחלת טיפולים הורמונליים (או טיפולי פוריות מתקדמים אחרים – כגון IVF, הזרעה תוך רחמית וכד‘), על הרופא המטפל לשלול גורמים אחרים לבעיות הפוריות, לרבות בעיות בחצוצרות, בשחלות, וכן גורמים דלקתיים וזיהומיים של הנרתיק וצוואר הרחם. שלילת גורמים אלו הכרחית גם מן הטעם שגורמים אלו, עלולים להפחית את סיכויי ההצלחה של טיפולים מתקדמים (כגון IVF, IUI, ICSI וכד‘), בשיעור ניכר, ומשכך, חשיבות רבה נודעת לטיפול בבעיות אלו טרם כניסה לטיפולים מורכבים אלו.

קיימים כיום טיפולים רבים, המסייעים לפתור את מרבית הבעיות וההפרעות הקשורות בביוץ, הניתנים בהתאם לגורם לבעיות הביוץ. בעיות הביוץ השכיחות הגורמות לבעיות אי פוריות, מקורן בהפרעות בפעולת בלוטת ההיפותלמוס, או בשל הפרשה ירודה של גונדוטרופינים.

השראת ביוץ בקרב נשים הסובלות מבעיות ביוץ בשל הפרעות בפעולת בלוטת ההיפותלמוס (הפרשה מוגברת של פרולאקטין, חוסר רגישות של הבלוטה ועוד).

בעיה זו רלוונטית ביחס למרבית הנשים הסובלות מהפרעות הקשורות לביוץ – לרבות העדר וסת, וסת בלתי סדירה בהפרשים בלתי צפויים וכד‘. הבעיה מתבטאת בהפרשה לקויה של גונאדוטרופינים בשלב הבשלת הזקיק, הגורמת לעליה נמוכה מדי בכמות האסטרוגן ולהבשלה חלקית של הזקיק (התופעה מתבטאת בגדילה חלקית של הזקיק, לגודל הקטן מ 1.8 ס“מ בד“כ,ולהתנוונות של הזקיקים).

אחד הטיפולים המקובלים לצורך השראת ביוץ (או גרימת ביוץ) בקרב נשים הסובלות מבעיה זו אשר חוות בעיות אי פוריות, הינו טיפול באמצעות מתן איקקלומין (כלומיד - כלומיפן ציטראט). הטיפול ניתן בין היום השלישי ליום השביעי למחזור, או לחילופין בין היום החמישי ליום התשיעי למחזור. הביוץ מתרחש כ – 5-8 ימים לאחר נטילת הטבליה האחרונה לתרופה.

האיקקלומין נקשר אל קולטני האסטרוגן בבלוטת ההיפותלמוס, וגורם בכך להיפותלמוס ”לחשוב“ כי אין מספיק אסטרוגן מה שגורם להפרשה מוגברת של הורמון המשחרר גונדוטרופינים, ולהפשרה מוגברת של אסטרוגן. התהליך מסייע לגדילה מוגברת של הזקיקים ומגביר את הסיכוי לביוץ תקין.

במקביל לטיפול, ניתנת לעתים תרופה נוספת, פארלודל, המיועדת לעכב יצירה של הורמון הפרולאקטין.

אחת מתופעות הלוואי המוכרות בטיפול באיקקלומין, הינה ריבוי עוברים (לרבות תאומים), וזאת מאחר שהטיפול, המעורר הבשלה של זקיקים, משפיע לעתים על הבשלה של מספר זקיקים באותה עת. עם זאת, מעקב אחר רמות ההורמונים וגודלם של הזקיקים, על ידי הרופא המטפל, עשוי לצמצם את הסיכויים לתופעה זו.

לנשים החוות בעיות אי פריון, שאינן מגיבות היטב לטיפול באמצעות איקקלומין או מפתחות תופעות לוואי קשות (לרבות בעיות בראיה, כאבי ראש, ציסטות שחלתיות, גירויים שונים וכד‘) , ניתן להציע טיפול באמצעות מתן גונדוטרופינים, אשר ניתן בדרך כלל גם לנשים הסובלות מהפרשה ירודה של גונדוטרופינים.

השראת ביוץ בקרב נשים הסובלות בבעיות ביוץ בשל הפרשה ירודה של גונדוטרופינים

הטיפול בבעיות אי פוריות שמקורן בביוץ, אשר נובעות מהפרשה ירודה של גונדוטרופינים (FSH, LH) מתבצע על ידי מתן תרופות המכילות גונדוטרופינים. קיימות כיום תרופות רבות המכילות גונדוטרופינים, שמטרתן לווסת בגופה של האישה את הורמוני FSH ו - LH, הנבדלות זו מזו בפרמטרים שונים. כמו כן, כאשר הזקיקים מבשילים, לצורך השראת הביוץ נהוג לתת בנוסף לתרופות המכילות FSH ו – LH, גם את הורמון ה – HCG (Human Chorionic Gonadotropin ), אשר נדרש על מנת לעורר את הביוץ.

תופעות הלוואי הכרוכות במתן הורמונים עלולות לכלול לעתים תופעה המוכרת כ“היפר-סטימולציה“, ולפעילות מוגברת של השחלות. בשל כך, נדרש מעקב צמוד וניטור של רמות ההורמונים על ידי הרופא המטפל, במהלך כל שלבי הטיפול.

ניתן לחלק את התרופות המצויות לשתי קטגוריות עיקריות : תרופות המופקות ממקור אנושי ותרופות סינטטיות. לתרופות המופקות באופן מלאכותי יתרון בניקיונן לעומת תרופות המופקות ממקור אנושי, ותופעות הלוואי הכרוכות בנטילתן מצומצמת באופן משמעותי.

• גונל F, פיוריגון - תרופות המכילות את ההורמון FSH בלבד. התרופות מופקות באופן סינטטי, ולא ממקור ביולוגי ולכן הן נקיות יותר ותופעות הלוואי שנודעות להן מצומצמות באופן משמעותי לעומת תרופות אחרות (כגון פרגונל, מנוגון, מנופיור).בשונה מתרופות המכילות הן את הורמון ה FSH והן את הורמון ה LH, תרופות אלו מכילות את הורמון ה FSH בלבד, ובכך מאפשרות שליטה מיטבית על רמות ההורמון בגוף, תוך התאמה מקסימלית להורמון ה – LH שניתן בנפרד. התרופות ניתנות באמצעות זריקות תת עוריות או זריקות לשריר, כאשר כמות ההורמון המוזרק מותאמת באופן אישי, ובהתאם להתפתחות הזקיקים (תוך מעקב).
• מטרודין - תרופה המכילה את ההורמון FSH בלבד, המופק ממקור אנושי.
• מטפורמין - תרופה המסייעת ליצירת ביוץ, הניתנת בדרך כלל לנשים בעלות סינדרום השחלה הפוליציסטית, או לחולות סוכרת. התרופה מעוררת ביוץ על ידי הפחתת כמות האדרוגנים לנשים שבגופן שיעור גבוה יחסית של הורמונים אלו. השימוש בתרופה זו לטיפול בבעיות אי פוריות, עלול להיות מלווה בתופעות של כאבי בטן ושלשולים (בעיקר עם תחילת השימוש בתרופה) ונטילת התרופה כרוכה בין היתר בסיכון לפתח מחלה הקרויהlactic acidosis . מטופלות בעלות בעיות בכליות, הינן בקבוצת סיכון גבוהה יותר לפתח תופעה זו. על מנת לצמצם את הסיכון בהתפתחות מחלה זו, יש להימצא במעקב צמוד על ידי רופא מטפל, ולהודיעו על תופעות יוצאות דופן ובהן חולשה, קוצר נשימה שינויי לחץ דם וכד‘. התרופה ניתנת בבליעה, כטיפול יום יומי (במינון של 500/850 מ“ג ליום, בהתאם להמלצת הרופא המטפל).
• היומוגן - תרופה המכילה שילוב של הורמוני FSH ו - LH.
• פרגניל, מנוגון, מנופיור - תרופות המכילות כמות שווה של ההורמונים FSH ו - LH, המופקות ממקור אנושי (שתן של נשים בגיל הבלות). התרופות ניתנות באמצעות זריקה מדי יום.
• לווריס (לוטרופין אלפא) - תרופה המכילה את ההורמון LH בלבד, המופק באופן סינטטי. התרופה ניתנת בדרך כלל בשילוב עם תרופות סינטטיות נוספות המכילות את ההורמון FSH לשם יצירת טיפול הדומה למתן פרגונל, מנופיור או מנוגן (המכילים את שני ההורמונים) אשר נמצא בדרך כלל כעדיף על פני טיפול בתרופות המכילות הורמונים ממקור אנושי. ההורמון מאפשר שליטה מיטבית על רמת ה – LH, שהינו הכרחי לגרימת הביוץ.

על הקשר בין סרטן לטיפולים הורמונליים

קיימת מחלוקת בקרב החוקרים אם אמנם טיפולים הורמונליים חליפיים להשראת ביוץ (כנגד אי פריון שמקורו בבעיות ביוץ), מגבירים את הסיכון לחלות במחלת הסרטן. מחקרים שונים אכן הצביעו על קשר אפשרי בין טיפולים הורמונליים לעליית שיעור מקרי הסרטן במערכת הרבייה (סרטן השחלות, סרטן השד, סרטן רירית הרחם), ואולם מחקרים אלו זכו לביקורת רבה ממוסדות שונים, בנוגע להנחות מבצעי המחקרים ולמתודולוגיה ששימשה לצורך עריכת המחקרים. יחד עם זאת, קיימת גישה בקרב רופאים שונים, לפיה יש להימנע ממתן טיפול הורמונלי ”כבד“ או טיפול הורמונלי באשר הוא, לנשים בעלות עבר משפחתי הקשור במחלת סרטן (ובעיקר, סרטן השד, סרטן השחלות או סרטן רירית הרחם). ברי, כי ההחלטה להתחיל בטיפול הורמונלי חליפי, ראוי שתיעשה לאחר הפעלת שיקול דעת, ותוך היוועצות ברופא המטפל ושקילת אופציות נוספות, ובהן טיפולים משלימים שאינם מלווים בתופעות לוואי המוכרות מטיפולים הורמונליים מקובלים.