ביוץ הינו תהליך שמהותו היא שחרור של ביצית מהזקיק בשחלה. הביוץ מתרחש כאשר ביצית משתחררת מאחת משתי השחלות ונדחפת אל החצוצרה לקראת ההפריה. במהלך מחזור ביוץ שאורך בדרך כלל כחודש, מבשילות מספר ביציות, כאשר בדרך כלל הגדולה ביותר מתנתקת מהזקיק המוביל אשר בשחלה ו“נדחפת“ אל החצוצרה. ביוץ רגיל מתרחש בדרך כלל כאשר גודלו של הזקיק המוביל מגיע לכדי 18-22 מ“מ (בין 1.8 ל – 2.2 ס“מ לערך). הריון, בעיות אי פוריות, וביוץ קשורים בקשר ישיר, שכן ללא ביוץ (שבמהלכו מבשילה ביצית), לא תתקבל הפריה ועל כן הביוץ מהווה גורם הכרחי על מנת להרות. יצוין עוד, כי ביוץ נדרש לעתים קרובות גם במסגרת טיפולי פוריות מוכרים.

בתהליך הפיסיולוגי של הביוץ, מפרישה בלוטת ההיפותלמוס הורמון המשחרר גונדוטרופינים (GnRH) לבלוטת יותרת המוח, אשר גורם לה ליצור את ההורמון FSH (הורמון גדילת הזקיק), המעורר הבשלה של הביציות בזקיקי השחלות. עם ההבשלה של הביציות מופרש הורמון נוסף (אסטרוגן) אשר משדר להיפותלמוס לייצר פחות FSH, וכאשר הביציות בשלות, מופרשת כמות גדולה של הורמון ה – LH, אשר גורם להתנתקות הביצית מן הזקיק ולביוץ. הביוץ מלווה בשחרור הורמונים (ובהם אסטרדיול ופרוגסטרון) המשפיעים במקביל על עיבוי ומבנה רירית הרחם ורטיבות צוואר הרחם, אשר מאפשרים לזרעון לחדור את צוואר הרחם ולביצית המופרית להיקלט ברחם. בעיות הורמונליות המתבטאות מהפרשה בלתי סדירה של הורמון ה - FSH או הורמון ה - LH יכולות לגרום לעתים לבעיות  אי פוריות בשל העדר ביוץ או קושי לבייץ, אשר עשויות לחייב טיפול הורמונלי מתאים (בין אם במסגרת טיפולי פריון או כטיפול עצמאי), המיועד לגרום להבשלת זקיקים, הבשלת ביציות ובסופו של דבר, לביוץ המיוחל. טיפול זה קרוי לרוב ”השראת ביוץ“, והשימוש בו מוכר  כאמור גם במסגרת טיפולי פוריות נפוצים המכוונים כנגד אי פריון, ובהם הפריה חוץ גופית (הפריית מבחנה).